סיכום ערב פתיחת אירועי ה80 למושב!
- 4 בינו׳
- זמן קריאה 2 דקות
אתמול התקיים ערב חגיגי לפתיחת אירועי ה- 80, היה שמח והאווירה הייתה חמה וקהילתית . תודה מכל ה-❤️ לשושי וחברותיה בועדת פרט וקהילה -אורנה קובר, אירית זובלונוב, חגית הן, מיקי פורטה ודליה פורטה שאירגנו והובילו את הערב.
תודה שהגעתם ותרמתם להצלחת הערב.
תודה לכל המצביעים בבחירת הלוגו.
תודה לנטע דהן חסון על הלוגו המוצלח שנבחר ברוב קולות.
מצורף בזה נאומו וברכתו של שי יו"ר הועד:
סיפורים אישיים על חגיגות במושב יש לי בערימות.
במושב, מאז היווסדו, היה נהוג לחגוג ימי הולדת.
זה לא אומר שהרמנו את המושב X פעמים או שהמושב כיבה נרות - פשוט ציינו זאת בחגיגה שלפעמים נמשכה כל הקיץ, ובסיומה מופע גדול ומרשים.
כשאני מסתכל גם מבפנים וגם מהצד על החגיגות, אני רואה את השינויים הגדולים שעבר המושב.
בחגיגות ה־40, שממנה נולד המנון בני דרור שאנחנו שרים בכל אירוע, המושב השיתופי היה בשיא פריחתו.
אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת: חקלאות איתנה, מפעל רהיטים מצליח, ילדים יחפים במדשאות, והמון אירועים שהתאימו לקהילה קטנה ומגובשת.
בחגיגות ה־50 המושב כבר היה מעבר לשיאו. קצת לפני הקמת ההרחבה, המושב השיתופי בתהליך הפרטה,
והחברים, מבולבלים מהשינוי שהם בעיצומו.
חגיגות ה־60… לא היו.
לא כי לא רצו, אלא כי הדשא הגדול, הלב של כל החגיגות, היה בשיפוץ.
אז במקום מופע על הבמה, השקענו בבית עצמו, כדי שנוכל לחזור ולחגוג עליו כמו שצריך.
חגיגות ה־70, לעומת זאת, כבר הציגו מושב חדש:
אוכלוסייה מגוונת וקהילה חזקה, שלא מבחינה בין תושב חוץ לחבר, בין הרחבה לוותיקה, או בין שוכר לתושב קבע.
כולם הגיעו להשתתף.
את התמורות האלה, בפרספקטיבה של 40 שנה, אפשר לראות דרך המופעים והחגיגות. אבל מה שאי אפשר באמת להעביר במילים - זו תחושת הביחד.
כי לא משנה באיזה עשור המושב חגג, לא משנה כמה תושבים היו או מאיפה הם באו - האירוע הזה, על הדשא הגדול והבמה שממש כאן לידינו, גיבש, חיבר ויצק משמעות לקשר שלנו למקום הזה:
לאדמה הזאת, למושב הזה, וגם למדינה שאנחנו חיים בה.
כולם מגיעים להשתתף.
יש את אלה שמופיעים, יש את אלה ששרים, יש חברים שבונים תפאורה, ואחרים שעוזרים מאחורי הקלעים.
יש מי שעובדים חודשים מראש, ויש מי שאחראים על ההקמה, הפירוק וניהול כל האירוע המורכב הזה.
יש מי שתופרים תלבושות, או מתרוצצים בין חנויות למצוא את החצאית המתאימה לריקוד המאוד־מאוד ספציפי.
ויש גם את אלה שנראה כאילו לא עשו כלום אבל הם אלה שמכינים אוכל לחזרות, דואגים שתמיד יהיה קפה, חם או קר, גם בחזרה הגנרלית ב־12 בלילה, יום לפני המופע.
וזה תמיד היה כך.
בכל השנים.
בכל חגיגות יום ההולדת של המושב.
החיבור הזה. הקהילתיות הזו. הקשר בין המקום לבין התושב. זה משהו שאני, באופן אישי, לוקח איתי כאן מאז שנולדתי. וזה משהו שהוא הרבה יותר מאירוע, הרבה יותר מחגיגה.
זו זהות. זו תחושת שייכות. זה לדעת שאתה חלק מסיפור שנכתב כבר שמונים שנה - ושעוד ממשיך להיכתב.
זה הסיפור של הבית שלנו.
אז בפתיחת חגיגות השמונים למושב, אני מאחל לכולנו שנת חגיגות טובה, מהנה ומוצלחת. שנה שנחווה בה יחד רגעים של שמחה וגאווה, שנה שבה נמשיך להיות ביחד ולשמור על הבית שלנו.
שמונים שנה שמח לבני דרור.
תגובות