גדעון יהלומי ז"ל

משפחת יהלומי היקרה, אילנה, עידו, ערן וליהי, מיכל ועודד, בני המשפחה, חברים ותושבי בני דרור.

קשה לעמוד כאן היום ולדבר על גדעון בלשון עבר.

גדעון היה מהאנשים שהתרגלנו לראות כחלק מהנוף של בני דרור. אדם שנמצא כאן, עובד, מעורב, חושב, מתכנן, מתקן, יוזם ובעיקר עושה.

הוא נולד ב־5 באוגוסט 1954 לעמוס ומינה, גדל כאן ובנה כאן את חייו. את המשפחה שלו, את הבית שלו ואת חלקו בסיפור של המושב.

במשך השנים גדעון היה שותף מרכזי בחיים של בני דרור. הוא כיהן כמרכז המשק בתקופה שבה המושב עבר שינויים גדולים מאוד. זו הייתה תקופה שבה נדרשו החלטות לא פשוטות לגבי עתידו הכלכלי של המושב, וגדעון היה בין האנשים שנשאו באחריות וניסו למצוא דרך שתאפשר לבני דרור להמשיך להתקיים, להתפתח ולהסתכל קדימה.

מי שקורא היום את הדברים שאמר אז, מבין משהו גם על האדם שהיה.

גדעון לא פחד משינויים. הוא לא הסתפק במה שהיה מוכר ונוח. הוא בחן, שאל, ניסה, חיפש פתרונות ובעיקר האמין שצריך לעשות כדי שמשהו יקרה.

וזה היה גדעון גם בחיי היום יום.

הוא אהב להיות בעשייה. לעבוד. להיות עסוק. להתעסק בדברים שצריך לפתור. לקחת רעיון ולהפוך אותו למשהו שאפשר לבצע. לפעמים זה היה עניין גדול, ולפעמים זו הייתה פשוט גדר חיה שצריך לסדר.

וכך, בלי הרבה טקסים, הוא היה חלק מהחיים עצמם של בני דרור.

הבית של גדעון ואילנה היה מקום של משפחה, של ילדים, נכדים ואורחים. מקום שבו אנשים נכנסו, ישבו, שתו קפה, דיברו, צחקו, התווכחו ונשארו עוד קצת.

ועכשיו, דווקא הדברים היומיומיים האלה הם אלה שהכי קשה לחשוב עליהם בלעדיו.

הקפה עם ליהי.
הילדים והנכדים שמגיעים לדוד גדעון.
הפגישות בדרך, ליד הבית.
השלום הקצר שעוצרים להגיד.
השיחה שמתחילה ממשהו קטן ומיד הופכת לדיון על מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות אותו.

אלה הדברים שבונים חיים שלמים.

גדעון היה אדם עם נוכחות. הייתה לו דעה, והוא לא נהג להסתיר אותה. הוא ידע להיות רציני כשצריך, אבל גם ליהנות, לצחוק ולהסתלבט. הוא היה אדם שאפשר לדבר איתו, להתווכח איתו, לעבוד איתו ובעיקר לדעת שהוא באמת נמצא שם.

ולצד כל העשייה והמעורבות, הייתה המשפחה שלו, שהייתה מרכז חייו.

אילנה, שהייתה לצדו לאורך השנים, עידו, ערן וליהי, הנכדים, האחים והמשפחה כולה.

אין מילים שיכולות להקל באמת על האובדן שלכם.

אבל יש דבר אחד שאנחנו יכולים לומר לכם היום בשם בני דרור כולו: גדעון השאיר כאן חותם.

לא רק בתפקידים שמילא ולא רק בהחלטות שהיה שותף להן, אלא באנשים שהכיר, במשפחה שבנה, בעבודה שעשה ובמקום הזה שהיה עבורו הרבה יותר מכתובת.

בני דרור ימשיך להשתנות, כמו שכל יישוב חי ומשתנה. אבל בתוך הסיפור של המקום הזה יישאר גם הסיפור של גדעון יהלומי.

אנחנו נזכור אותו כאדם של עשייה, של אחריות, של רעיונות ושל עבודה. כאיש משפחה. כחבר. כתושב שהיה מעורב במקום שבו בחר לחיות.

והיום, כשאנחנו נפרדים ממנו, אנחנו מבינים עד כמה אדם יכול להפוך לחלק מהחיים של מקום שלם, עד שלרגע קשה לדמיין את המקום בלעדיו.

גדעון,

אנחנו נפרדים ממך בכאב גדול, אבל גם בהכרת תודה על השנים שבהן היית חלק מהחיים שלנו.

על מה שעשית.
על מה שבנית.
על מה שנתת למשפחה ולמושב.
ועל כל הרגעים הקטנים, שבזמן שהם קרו נראו מובנים מאליהם, והיום אנחנו מבינים כמה הם יקרים.

בשמו של מושב בני דרור, אנחנו שולחים לאילנה, לעידו, לערן ולליהי ולכל המשפחה את אהבתנו ואת תנחומינו.

נשמור את זכרו של גדעון איתנו.

יהי זכרו ברוך.